<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פ"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
כל שאינו יודע חמשה דברים אלו שביארתי המפסידים את השחיטה ושחט בינו לבין עצמו אסור לאכול משחיטתו לא הוא ולא אחרים, אפילו שחט לפנינו ארבע או חמש פעמים שחיטה כשרה. ושחיטה זו ששחט בינו לבין עצמו נכונה וגמורה, אסור לאכול ממנה, הואיל ואינו יודע הדברים המפסידים את השחיטה שמא ישהה או ידרוס או ישחוט בסכין פגומה וכיוצא בזה. ישראל שיודע הלכות שחיטה לא ישחוט בינו לבין עצמו לכתחלה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות שיהא רגיל. והנעשה רגיל הוא הנקרא מומחה. וכל המומחין שוחטין לכתחלה בינם לבין עצמם, אפילו אשה או עבד. אבל חרש שוטה וקטן ושכור שנתבלבלה דעתו ששחטו שחיטתן פסולה, שמא יקלקלו השחיטה. ואם שחטו כהוגן בפני היודע שחיטתן כשרה. מי ששחט בינו לבין עצמו ואין אנו מכירין אותו, בודקין אותו, אם יודע עיקרי הלכות שחיטה שחיטתו כשרה.
<h2>דף י.</h2>
השוחט צריך לבדוק הסכין אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא שלא יהא בה שום פגם. ואחר ששחט ג"כ צריך בדיקה, שמא מצא פגם אחר שחיטה ה"ז ספק נבלה שמא בעור נפגמה וכששחט בסכין פגומה שחט. לפיכך השוחט בהמות הרבה או עופות [הרבה] צריך לבדוק בין כל אחת ואחת, שאם לא בדק ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה כולם ספק נבלה, אף הראשונה. בדק סכין ושחט בה, ולא בדק אחר שחיטה ושבר בה עצם או דבר קשה, ובדק אחר כך ומצאה פגומה, שחיטתו כשרה, דתלינן בעצם ובדומה לו. וכן אם לא בדק אחר שחיטה או שאבדה הסכין עד שלא בדק שחיטתו כשרה. הסכין ששוחט בה אורכו כל שהו, ובלבד שלא ישחוט בדבר דק ונוקב, כאזמל קטן וכיוצא בו.
<h2>דף יג:</h2>
מתי שוחטין, בין ביום ובין בלילה. והוא שתהיה אבוקה כנגדו, שלא יתקלקל שחיטתו. ואם שחט שחיטה ראויה באפלה שחיטתו כשרה.
הסומא לא ישחוט לכתחלה אלא בפני אחרים. ואם שחט כהוגן שחיטתו כשרה.
<h2>דף טז:</h2>
כיצד שוחטין, מותח הצואר ומוליך הסכין ומביאה עד שישחוט. נעץ הסכין בכותל והעביר הצואר עליה עד ששחט שחיטתו כשרה, והוא שיהיה צואר הבהמה למטה וסכין למעלה. שאם היה הצואר למעלה מהסכין שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתך בלא הולכה ובלא הובאה, ואין זו שחיטה. אבל בעוף אין לחוש בהפרש זה מחמת קלותו. הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך ושחט שחיטתו כשרה. הוליך והביא וחתך את הראש שחיטתו כשרה. הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך והתיז את הראש בהולכה בלבד או בהבאה בלבד, אם יש בסכין מלא שני צוארין מצואר הנשחט שחיטתו כשרה, ואם לאו שחיטתו פסולה. שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה. שנים ששחטו בסכין, אפילו אחד מצד זה והשני מצד אחר כנגדו שחיטתן כשרה. וכן אם שחטו כאחד בשני מקומות בצואר שחיטתו כשרה, ואפילו שחט זה הושט או רובו והשני במקום אחר הקנה [כולו] או רובו שחיטה זו כשרה. וכן שחיטה העשויה כקולמוס או כמסרק כשרה. שחט בלא כונה כמתעסק או דרך שחוק או זרק סכין לנעצה בכותל ושחט בהולכת הסכין, כיון ששחט כראוי במקום הראוי, שחיטה כשרה היא. סכין שנפלה ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה פסולה, דכתיב [דברים י"ב] וזבחת, עד שיהא הזובח אדם. היתה סכין קבועה בגלגל של אבן או עץ, ובא אדם וסבב את הגלגל ושם צואר עוף או בהמה נגד הסכין עד שנשחט בסיבוב הגלגל ה"ז כשרה. אבל אם המים היו מסבבים הגלגל, ושם צואר כנגדו בעת שהיה סובב, ונשחט ה"ז פסולה. ואם פתח אדם את המים עד שבאו וסבבו את הגלגל ושחט בסבוב ה"ז כשרה, שמכח אדם בא. ישראל ששחט לנכרי, אע"פ שהנכרי מתכוין לע"ז, שחיטתו כשרה, ואין הולכין אלא אחר מחשבת הזובח. לפיכך נכרי ששחט לישראל, אפילו היה קטן, שחיטתו נבלה.
<h2>דף יז:</h2>
באיזה דבר שוחטין. בין (בקנין) [בסכין] בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. ובלבד שלא יהיה בו פגם. אבל אם היתה בו פגימה, אפילו קטנה מאד, ואוגרת הצפורן כשבודק בה, שחיטתו פסולה. אבל אם היא מסוכסכת, שהוא כשהפגימה אינה ניכרת אלא מרוח אחת, לא ישחוט לכתחלה. ואם שחט דרך הצד שאין הפגימה ניכרת בה שחיטתו כשרה. סכין העולה ויורד כנחש ואין בו פגימה שוחט בה לכתחלה. וסכין שפיה חלק ואינו חד ואין בו פגם שוחטין בה אפילו הוליך והביא כל היום כולו. דמיא לסאסא הוא שהושחז הסכין ואין פיה חלק, אבל דומה לראש השיבולת כשמעביר בשר האצבע על פיה, הואיל ואין בה פגימה שוחטין בה. שן תלושה או קנה או צור או צפורן תלושה ואין בהם פגם שוחטין בהם כמו שביארתי. אבל מחוברים או נעוצים אין שוחטין בהם, זולת שן הקבועה בלחי ששוחט בה לכתחלה. ליבן סכין באור ושחט בה שחיטתו פסולה אע"פ שחידודה קודם לליבונה. סכין שצדה אחד מגל וצד השני יפה לא ישחוט בצד היפה לכתחלה, שמא ישחוט בצד האחר, ובדיעבד שחיטתו כשרה.
השוחט צריך לבדוק הסכין אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא שלא יהא בה שום פגם. ואחר ששחט ג"כ צריך בדיקה, שמא מצא פגם אחר שחיטה ה"ז ספק נבלה שמא בעור נפגמה וכששחט בסכין פגומה שחט. לפיכך השוחט בהמות הרבה או עופות [הרבה] צריך לבדוק בין כל אחת ואחת, שאם לא בדק ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה כולם ספק נבלה, אף הראשונה. בדק סכין ושחט בה, ולא בדק אחר שחיטה ושבר בה עצם או דבר קשה, ובדק אחר כך ומצאה פגומה, שחיטתו כשרה, דתלינן בעצם ובדומה לו. וכן אם לא בדק אחר שחיטה או שאבדה הסכין עד שלא בדק שחיטתו כשרה. הסכין ששוחט בה אורכו כל שהו, ובלבד שלא ישחוט בדבר דק ונוקב, כאזמל קטן וכיוצא בו.
<h2>דף יט.</h2>
הגרמה. המלה נגזרת מן שוקל עין בעין נותן לו גרומיו [ב"ב פ"ח ע"ב], והוא לשון הכרעה. כיצד, השוחט בקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה. כמו שני חטין יש בסוף הקנה למעלה בטבעת גדולה. שחט תוך החטין או שייר בהן כל שהו למעלה, הרי זו כשרה, שהרי שחט משפוי כובע ולמטה, והוא מהמקום הראוי לשחיטה. ואם לא שייר בחטי כלום אבל שחט למעלה מהם, הרי זו מוגרמת ופסולה. שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, והשלים בדרסה או בהגרמה, הרי זו כשרה. הגרים שליש ושחט שני שלישים כשרה. כתב ר' שלמה בן אדרת, כך הורו רבותי. ולי נראה ששחיטתו פסולה. דבעינן רובא בשחיטה כי נפקא חיותא. וכתבו החידושין אם הגרים שליש ושחט שליש ועמד פסולה, לפי שצריך שיהא רובו שחוט וליכא, אע"פ שהחיות יצא בשחיטה. ולא דמי למצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו דכשרה. דהתם במקום שחיטה ומצטרף. אבל הכא לאו במקום שחיטה, ולפיכך לא מצטרף. וכדאמרינן הגרים שליש ושחט שני שלישים דכשרה, הני מילי בקנה, אבל בושט קיימא לן כרב דאמר תרבץ הושט במשהו. וחזינן נמי דאושט נתנו בו חכמים שיעור כדי תפיסת יד. דאלמא לאו מקום שחיטה הוא. הילכך אם הגרים כלל בושט מתחלה פסולה. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש האחרון כשרה. גם בזו כתב ר' שלמה בן אדרת ששחיטתו פסולה. הגרים שליש ושחט שליש וחזר והגרים שליש האחרון פסולה. דרס או החליד בין בשליש ראשון בין בשליש אמצעי הרי זו פסולה, דהא איטרפא קודם שהתחיל לשחוט. וכתב הרב ברצלוני ז"ל כך, הני מילי דהגרמה בבהמה אינון. אבל בעופא ליכא למימר פסול כלל בהגרמה. והראייה בזה, שאין בקנה שלו שפוי כובע. וליכא למימר ביה נמי כדי שתפשוט צוארה ותרעה. ובושט שלו ליכא למימר עד כדי תפיסת יד ועד טפח הסמוך לכרס. ואם איתא דבעוף נוהג פסול דהגרמה למה לא הזכירו חכמי התלמוד שיעורים בסימנים של עוף כמו שהזכירו בסימני בהמה. וטעם הדבר, משום דפיקה של גרגרת ותחלת הושט נכנסים הרבה תוך פרקי הלחיים, ולא יכיל איניש למשחט אפילו בתחלת הסימנים ולא ליטעי למימר שאותה פוקה של גרגרת קרוי שפוי כובע, דלא הוי שפוי כובע אלא כדפריש גביה. וכמה ראיות למבין בגמרא שאין בגרגרת של עוף נוהגת הגרמה. הילכך כל צוארו של עוף כשר לשחיטה.
<h2>דף יט:</h2>
נכרי, אפילו הוא קטן, ששחט אפילו בפני ישראל, שחיטתו נבלה. התחיל גוי לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל או בהפך שחיטתו פסולה. אבל שחט גוי חצי הגרגרת וגמר ישראל שחיטתו כשרה.
הרוצה לשחוט בהמה וחיה ועוף צריך לדעת באיזה מקום שוחטין, וכמה שיעור השחיטה, ובאיזה דבר שוחטין, ומתי שוחטין, והיכן שוחטין, ומה הם הדברים המפסידים את השחיטה, ומי הוא השוחט, ולמי שוחט. המקום הראוי לשחוט בחי, הצואר. וכל הצואר כשר לשחיטה. בושט מתרבץ הושט הוא המקום שכשחותכין אותו מתרבץ עד מקום שישעיר ומתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. זהו מקום השחיטה בושט. שחט למעלה ממקום זה או למטה [ממנו] והוא מלמטה מתחלת בני מעים, שחיטתו פסולה. ושיעור התרבץ הבלתי ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה, כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו. ובעוף לפי גודלו וקוטנו. ולמטה עד הזפק. בקנה משפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה. אולם השוחט צריך לשחוט באמצע הצוואר. ואם שחט מן הצדדין והסימנין שם שחיטתו כשרה. שיעור השחיטה המעולה לשחוט שני הסימנין לגמרי כאחד, הם קנה וושט. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה. אחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. חציו של כל אחד אפילו בעוף שחיטתו פסולה. מצא חצי קנה פגום או חתוך ושחט על מקום החתך מעט והשלימו לרוב שחיטתו כשרה. ואחר שחיטה צריך לבדוק הסימנין, ואם לא בדק ונחתך הראש ה"ז נבלה, שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע שנשחטה שחיטה כשרה.
<h2>דף כז.</h2>
הרוצה לשחוט בהמה וחיה ועוף צריך לדעת באיזה מקום שוחטין, וכמה שיעור השחיטה, ובאיזה דבר שוחטין, ומתי שוחטין, והיכן שוחטין, ומה הם הדברים המפסידים את השחיטה, ומי הוא השוחט, ולמי שוחט. המקום הראוי לשחוט בחי, הצואר. וכל הצואר כשר לשחיטה. בושט מתרבץ הושט הוא המקום שכשחותכין אותו מתרבץ עד מקום שישעיר ומתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. זהו מקום השחיטה בושט. שחט למעלה ממקום זה או למטה [ממנו] והוא מלמטה מתחלת בני מעים, שחיטתו פסולה. ושיעור התרבץ הבלתי ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה, כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו. ובעוף לפי גודלו וקוטנו. ולמטה עד הזפק. בקנה משפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה. אולם השוחט צריך לשחוט באמצע הצוואר. ואם שחט מן הצדדין והסימנין שם שחיטתו כשרה. שיעור השחיטה המעולה לשחוט שני הסימנין לגמרי כאחד, הם קנה וושט. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה. אחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. חציו של כל אחד אפילו בעוף שחיטתו פסולה. מצא חצי קנה פגום או חתוך ושחט על מקום החתך מעט והשלימו לרוב שחיטתו כשרה. ואחר שחיטה צריך לבדוק הסימנין, ואם לא בדק ונחתך הראש ה"ז נבלה, שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע שנשחטה שחיטה כשרה.
<h2>דף כח:</h2>
מה הם הדברים המפסידים את השחיטה. חמשה דברים הם, ואלו הם, שהייה דרסה חלדה הגרמה עיקור. שהייה כיצד. התחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור ושהה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס, וחזר הוא או אחר וגמר לשחוט, אם שהה כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט, שחיטתו פסולה. פחות מכאן שחיטתו כשרה. גסה לגסה ודקה לדקה ודקה לעוף. שחט מעט, ושהה מעט, ושחט מעט, ושהה מעט, עד שגמר לשחוט. ולא שהה בפעם אחת שיעור שהייה. ובהצטרף זמן השהיות יש בהן [שיעור] שהייה, ה"ז ספק נבלה. וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט מיעוט הסימנין בלבד הרי זו ספק נבלה. שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, אע"פ שהוא שהה חצי היום וחזר וגמר לשחוט כל הסימנין הרי זו מותרת, שבגמר שחיטה זו כמחתך בבשר הוא. ולפי דעת הר"ש תהיה פסולה, כמו שיפסוק בהחליד במיעוט סימנין. וזו היא גם כן אצלו, שהה במיעוט סימנין מהו. והתוספתא [פ"ב ה"א] תחלוק עליו ואומרת "שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, אע"פ ששהה זמן מרובה וגמרה כשרה". פירוש אע"פ שנשאר חי ונשתהה בחיותו זמן מרובה, ואחר כך גמר לשחוט כשרה. והוא הדין אם חיה ימים [הרבה] ואחר כן מת מאליו. והר"ש אין בגירסתו "וגמרה". וגם מפרש באומרם "כשרה", [כשרה] מדאורייתא. ששחיטת כולו אינה אלא מדברי סופרים. מכל מקום, כבודו במקומו מונח, אין דבריו נראין בזה, שאין אחר גמר שחיטה כלום. וראייה לדבר, שהרי אין שהייה בקנה כלל בעוף, אע"פ שהתחיל לחתכו בתורת שחיטה. לא יהא סוף שחיטה חמור מתחילתו. וכן הדין בחלדה. ודי למבין. שחט חצי הקנה או מיעוטו ושהה זמן מרובה, ה"ז חוזר וגומר לשחוט ואין בכך כלום. אבל אם שחט רוב הקנה בבהמה או שנקב בושט כל שהו ושהה כשיעור, בין שחזר וגמר במקום שהתחיל בין ששחט במקום אחר שחיטה גמורה, הרי זו פסולה, שבהמה שנפסק רוב הקנה שלה או שנקב הושט במשהו נבלה, ואין שחיטה מועלת בה. אין שהייה בקנה בעוף כלל, שאם שחט רובו ושהה, כבר נגמרה שחיטתו, וכשחזר וגמר מחתך בבשר הוא. ואם שחט מיעוטו ושהה חוזר ושוחט כל זמן שירצה. שחט עוף ושהה, ואינו יודע אם נקב הושט אם לאו, חוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר, ומניחו עד שימות, ובודק הושט בפנים, אם לא נמצא עליו טיפת דם בידוע שלא נקב וכשרה.
<h2>דף ל:</h2>
כיצד שוחטין, מותח הצואר ומוליך הסכין ומביאה עד שישחוט. נעץ הסכין בכותל והעביר הצואר עליה עד ששחט שחיטתו כשרה, והוא שיהיה צואר הבהמה למטה וסכין למעלה. שאם היה הצואר למעלה מהסכין שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתך בלא הולכה ובלא הובאה, ואין זו שחיטה. אבל בעוף אין לחוש בהפרש זה מחמת קלותו. הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך ושחט שחיטתו כשרה. הוליך והביא וחתך את הראש שחיטתו כשרה. הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך והתיז את הראש בהולכה בלבד או בהבאה בלבד, אם יש בסכין מלא שני צוארין מצואר הנשחט שחיטתו כשרה, ואם לאו שחיטתו פסולה. שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה. שנים ששחטו בסכין, אפילו אחד מצד זה והשני מצד אחר כנגדו שחיטתן כשרה. וכן אם שחטו כאחד בשני מקומות בצואר שחיטתו כשרה, ואפילו שחט זה הושט או רובו והשני במקום אחר הקנה [כולו] או רובו שחיטה זו כשרה. וכן שחיטה העשויה כקולמוס או כמסרק כשרה. שחט בלא כונה כמתעסק או דרך שחוק או זרק סכין לנעצה בכותל ושחט בהולכת הסכין, כיון ששחט כראוי במקום הראוי, שחיטה כשרה היא. סכין שנפלה ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה פסולה, דכתיב [דברים י"ב] וזבחת, עד שיהא הזובח אדם. היתה סכין קבועה בגלגל של אבן או עץ, ובא אדם וסבב את הגלגל ושם צואר עוף או בהמה נגד הסכין עד שנשחט בסיבוב הגלגל ה"ז כשרה. אבל אם המים היו מסבבים הגלגל, ושם צואר כנגדו בעת שהיה סובב, ונשחט ה"ז פסולה. ואם פתח אדם את המים עד שבאו וסבבו את הגלגל ושחט בסבוב ה"ז כשרה, שמכח אדם בא. ישראל ששחט לנכרי, אע"פ שהנכרי מתכוין לע"ז, שחיטתו כשרה, ואין הולכין אלא אחר מחשבת הזובח. לפיכך נכרי ששחט לישראל, אפילו היה קטן, שחיטתו נבלה.
דרסה כיצד, הכה בסכין על הצואר כדרך שמכין בסייף וחתך הסימנין בבת אחת בלא הולכה והובאה, או הניח הסכין על הצואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון או קישות, עד שחתך הכל, הרי זו פסולה.
<h2>דף לב.</h2>
מה הם הדברים המפסידים את השחיטה. חמשה דברים הם, ואלו הם, שהייה דרסה חלדה הגרמה עיקור. שהייה כיצד. התחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור ושהה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס, וחזר הוא או אחר וגמר לשחוט, אם שהה כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט, שחיטתו פסולה. פחות מכאן שחיטתו כשרה. גסה לגסה ודקה לדקה ודקה לעוף. שחט מעט, ושהה מעט, ושחט מעט, ושהה מעט, עד שגמר לשחוט. ולא שהה בפעם אחת שיעור שהייה. ובהצטרף זמן השהיות יש בהן [שיעור] שהייה, ה"ז ספק נבלה. וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט מיעוט הסימנין בלבד הרי זו ספק נבלה. שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, אע"פ שהוא שהה חצי היום וחזר וגמר לשחוט כל הסימנין הרי זו מותרת, שבגמר שחיטה זו כמחתך בבשר הוא. ולפי דעת הר"ש תהיה פסולה, כמו שיפסוק בהחליד במיעוט סימנין. וזו היא גם כן אצלו, שהה במיעוט סימנין מהו. והתוספתא [פ"ב ה"א] תחלוק עליו ואומרת "שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, אע"פ ששהה זמן מרובה וגמרה כשרה". פירוש אע"פ שנשאר חי ונשתהה בחיותו זמן מרובה, ואחר כך גמר לשחוט כשרה. והוא הדין אם חיה ימים [הרבה] ואחר כן מת מאליו. והר"ש אין בגירסתו "וגמרה". וגם מפרש באומרם "כשרה", [כשרה] מדאורייתא. ששחיטת כולו אינה אלא מדברי סופרים. מכל מקום, כבודו במקומו מונח, אין דבריו נראין בזה, שאין אחר גמר שחיטה כלום. וראייה לדבר, שהרי אין שהייה בקנה כלל בעוף, אע"פ שהתחיל לחתכו בתורת שחיטה. לא יהא סוף שחיטה חמור מתחילתו. וכן הדין בחלדה. ודי למבין. שחט חצי הקנה או מיעוטו ושהה זמן מרובה, ה"ז חוזר וגומר לשחוט ואין בכך כלום. אבל אם שחט רוב הקנה בבהמה או שנקב בושט כל שהו ושהה כשיעור, בין שחזר וגמר במקום שהתחיל בין ששחט במקום אחר שחיטה גמורה, הרי זו פסולה, שבהמה שנפסק רוב הקנה שלה או שנקב הושט במשהו נבלה, ואין שחיטה מועלת בה. אין שהייה בקנה בעוף כלל, שאם שחט רובו ושהה, כבר נגמרה שחיטתו, וכשחזר וגמר מחתך בבשר הוא. ואם שחט מיעוטו ושהה חוזר ושוחט כל זמן שירצה. שחט עוף ושהה, ואינו יודע אם נקב הושט אם לאו, חוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר, ומניחו עד שימות, ובודק הושט בפנים, אם לא נמצא עליו טיפת דם בידוע שלא נקב וכשרה.
עיקור כיצד. נעקרו הסימנין קודם גמר שחיטה שחיטתו פסולה. אבל שחט אחד בעוף או רובו, ואחר כך נשמט הסימן השני שחיטתו כשרה. נשמט אחד מהם ואחר [כך] שחט השני שחיטתו פסולה. שחט אחד מהם ונמצא השני שמוט ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמט או אחר כן, ה"ז ספק נבלה. נמצא הסימן השחוט שמוט כשרה, שודאי אחר שחיטה נשמט, שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה. בד"א שלא תפס בסימנין בידו כששחט, אבל אם תפסן ושחט אפשר שתשחט אחר העיקור והרי היא ספק נבלה.
חלדה כיצד, כגון שהכניס הסכין בין סימן לסימן, והמלה נגזרת מן חולדה הדרה בעקרי בתים. בין שפסק הסימן העליון למעלה בין ששחט התחתון למטה שהוא דרך שחיטה, הרי זו פסולה. הכניס הסכין תחת העור ושחט שני הסימנין כדרכן או החליד הסכין תחת צמר מסובך או פירס מטלית על הסכין ועל הצואר ושחט תחת המטלית, הרי זו ספק נבלה. וכן אם שחט מיעוט סימנין בחלדה, וגמר שחיטתו שלא בחלדה, הרי זו ספק נבלה.
<h2>דף לט:</h2>
השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות, אע"פ שלא נתכוין לעובדן אלא לרפואה כדברי הגוים, שחיטתו פסולה. אולם אם שוחט לשם מזל של ים או מזל ההר או לכוכבים או למזלות הרי היא אסורה בהנאה כתקרובת ע"ז.
<h2>דף מא.</h2>
היכן שוחטין, בכל מקום מותר לשחוט, אבל לא חולין בעזרה. אין שוחטין לתוך ימים ונהרות, שמא יאמרו עובד מים הוא. ולא ישחוט בכלי מלא מים, שמא יאמרו לבבואה הוא שוחט. ולא לתוך גומא, שכן דרכן של עובדי ע"ז, ואם שחט שחיטתו כשרה. אבל בכלי מלא מים עכורים שאין הצורה נראית בהן מותר. וחוץ לגומא והדם יורד לגומא. אבל לא בשוק, שמא יחקה את המינים. ומותר לשחוט על דופן הספינה והדם שותת על הדופן ויורד למים.
<h2>דף מא:</h2>
שחט לשם דבר הנידר ונידב, כגון לשם עולה לשם שלמים לשם תודה לשם פסח, שחיטתו פסולה. והפסח, הואיל והוא מפרישו כל השנה כשירצה, דומה לנדר ונדב. שחט לשם חטאת לשם אשם ודאי או אשם תלוי לשם בכור לשם מעשר שחיטתו כשרה.
<h2>דף מג:</h2>
הרוצה לשחוט בהמה וחיה ועוף צריך לדעת באיזה מקום שוחטין, וכמה שיעור השחיטה, ובאיזה דבר שוחטין, ומתי שוחטין, והיכן שוחטין, ומה הם הדברים המפסידים את השחיטה, ומי הוא השוחט, ולמי שוחט. המקום הראוי לשחוט בחי, הצואר. וכל הצואר כשר לשחיטה. בושט מתרבץ הושט הוא המקום שכשחותכין אותו מתרבץ עד מקום שישעיר ומתחיל להיות פרצים פרצים ככרס. זהו מקום השחיטה בושט. שחט למעלה ממקום זה או למטה [ממנו] והוא מלמטה מתחלת בני מעים, שחיטתו פסולה. ושיעור התרבץ הבלתי ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה, כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו. ובעוף לפי גודלו וקוטנו. ולמטה עד הזפק. בקנה משפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה. אולם השוחט צריך לשחוט באמצע הצוואר. ואם שחט מן הצדדין והסימנין שם שחיטתו כשרה. שיעור השחיטה המעולה לשחוט שני הסימנין לגמרי כאחד, הם קנה וושט. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה. אחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. חציו של כל אחד אפילו בעוף שחיטתו פסולה. מצא חצי קנה פגום או חתוך ושחט על מקום החתך מעט והשלימו לרוב שחיטתו כשרה. ואחר שחיטה צריך לבדוק הסימנין, ואם לא בדק ונחתך הראש ה"ז נבלה, שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע שנשחטה שחיטה כשרה.
<h2>דף קכא:</h2>
נכרי, אפילו הוא קטן, ששחט אפילו בפני ישראל, שחיטתו נבלה. התחיל גוי לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל או בהפך שחיטתו פסולה. אבל שחט גוי חצי הגרגרת וגמר ישראל שחיטתו כשרה.
